Dreamstimeמשה שלום 07/08/2022
קשה להתלונן על מה שקרה מאז הסקירה הקודמת. גם בשווקים הבינלאומיים וגם אצלנו. במיוחד אצלנו. אבל, לפני שניכנס לעומק הגרפים, כמה נקודות למחשבה על מה שקורה. מה בעצם המצב? למה השווקים כה חיוביים כאשר כל הרקע המקרו-כלכלי הברור, כה עגום? וכנראה הולך להיות עוד יותר עגום.... יש לכך כמה סיבות מוצהרות, וכמה סיבות מוסתרות.
בצד המוצהר כבר הבאתי בפניכם את העניינים הפשוטים של הקלה במחירי הסחורות, המשך שחרור החסמים בגלובליזציה, הרמז מצד הבנק הפדראלי לגבי מדיניות עליית הריבית (למי שלא זוכר: מעכשיו הם גם ייקחו בחשבון את מצב המשק והמצב השווקים, ולא רק את נתוני האינפלציה נטו). על כל אלו, יש להוסיף את העובדה שהחברות עדיין מדווחות על רווחיות לא רעה בכלל, כאשר ה-Guidance הוא הסובל העיקרי.
על הבסיס החיובי הזה, רוב האנליסטים עדיין לא התאימו עצמם לעתיד, ולא שינו את יעדי מחירי המניות. הם כנראה יעשו זאת כאשר הדיווחים בפועל יתחילו להתאים למה שאנו חושבים שיקרה בכלכלה האמיתית, דהיינו מיתון לא קטן. תוסיפו לכך את המצב העמוק של מכירות יתר שבו היינו בתחתית, באמצע יוני, ותקבלו המון סיבות לתקומה הדי מדהימה שאנו חוזים בה במדדים.
ומה בצד הנסתר של הדברים? ברור שאם זה צד מוסתר כל מה שאומר כאן הוא עניין יותר של דעה מאשר של עובדות מוכחות אבל הדעה הזו מבוססת על הרבה מאוד אינפורמציה של "מאחורי הקלעים" מהשווקים. זו שהציבור אינו מודע לקיומה, והעוסקת בעיקר בזרימת ההון, ובפסיכולוגיה אצל הקובעים בשוק. ובכן, העניין הוא די פשוט: למרות האינפלציה הגדולה, והמדיניות הקשוחה של הפד ושל בנקים מרכזיים אחרים, קיימת עדיין מנטאליות של "קניית תחתיות", ולא של "מכירת שיאים".
כאשר השוק היה בשיאו, בתחילת השנה, נלקחו המון הגנות על התיקים ועל הפוזיציות. וכך, הירידות הגדולות לא פגעו בצורה קשה מדי במנהלי הכספים. מרגע מסוים, הם כבר נמצאו עמוק בתחום המוגן, והמשך הירידות כבר לא היה משנה להם כל כך. זו הסיבה שלא ראינו שיאים של פאניקה במדדי הפחד, כמו ה-VIX ויחס ה-Put-Call. יחד עם זה, כאשר מניות נחתכות מ-50% ועד 80-90%, יש תחושה של הזדמנויות קנייה גדולות. כאלו שאסור לפספס.
כולם חיכו לרגע של הוכחת קיומה של התחתית, וזו הגיעה, כאשר בתחילת יולי וב-14-07 ראינו תחתית כפולה במדדים. תחתית כפולה שהייתה גבוהה מהתחתית העמוקה ביותר של ה-17-06. וכך, סביב ה-15-07, המצב היה כזה: כל הפסימיות כבר מוכלת בשוק, יש המון כסף שמחכה לנצל הזדמנויות קניה, ומסלול הריביות קרוב יותר לסיומו (על פי מטריצת היעדים) מאשר לתחילתו. הקפיץ השתחרר, והשוק החל את דרכו מעלה.
בהמשך, נדבר על המהירות והעוצמה של העליות האלו. אבל, בינתיים נאמר: כרגע, הרבה מאוד מניות נמצאות במחיר חסר, אם חושבים כמו מנהלי תיקים שלא רוצים לפספס את המגמה העולה. ומה לגבי השוק המקומי: כל מה שאמרתי עד כאן נכון אבל על סטרואידים. עם הבדל קטן: הפעם, תל-אביב 35 הרבה יותר אסרטיבי מאשר תל-אביב 90. מדוע? לא ניכנס לעומק הדברים אבל מספיק לומר שכאשר חוזרים לשוק, אחרי תקופה של פחד, מתחילים במניות הסולידיות, ובונים אט אט את התיאבון למניות היותר ספקולטיביות.
ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המדדים...
S&P500
אז מה היה לנו עד כה? חזרה מהוססת מהתחתית של 3640 ב-17-06, לכיוון דשדוש אופקי אשר הניח את הבסיס להמשך חיובי בעזרת תחתית מינורית כפולה סביב 3750. וכאשר הדשדוש הזה נפרץ כלפי מעלה, השחקנים פשוט לא הסתכלו אחורה. כרגע, המדד נמצא כפסע מלבדוק את השיא המינורי הקרוב והמשמעותי של סביב 4150-4200. זו סביבה יחסית קשה למעבר.
מדוע? קודם כל היא התנגדות היסטורית שהייתה פעם תמיכה היסטורית משמעותית. שנית, זו רמה עגולה. וברמות עגולות יש הרבה מאוד מכונות ואנשים שאוהבים לבוא ולעורר מהומה. שימו לב גם שהמומנטום מתחיל להראות סימנים של קניות יתר לא קטנים, הדורשים רגיעה ו"עיכול" מה שקרה עד כה. לפחות בצורה של הליכה אופקית בזמן, לתקופה קצרה.
הגבול התחתון של המבחן הזה הוא 3940-3900. במידה והמדד ירצה לרדת יותר מכך, האופטימיות לגבי התיקון העולה הנוכחי תקבל מכה לא קטנה. כלפי מעלה העניינים ברורים כשמש. מעבר מעל סביבת 4200 תכוון לשיא המינורי הבא, דהיינו זה של סביבת 4600, כאשר 4300 ו-4470 הן תחנות הביניים של ההתנגדויות הקרובות. בינתיים, המיתון שייגרם מפעילות הפד אינו מצליח להעכיר את האווירה. השאלה הגדולה היא עד מתי?
TA35
לגבי השוק שלנו העניין ממש מעניין. למה הוא כה מתלהב ביחס לחברו מחו"ל? שוחחנו על כך רבות בעבר אבל נאמר כאן רק שתי טענות סבירות בהחלט: הנזילות כאן נמוכה והשחקנים מוסדיים, זה דבר אחד, והשני הוא שהשווקים שלנו אינם מאוכלסים ביותר מדי חברות היי-טק שהיו למקור הסבל העיקרי של הירידות האחרונות.
סקטור הנדל"ן, המשפיע מאוד אצלנו, כולל סקטור התשתיות, הראו עמידות גדולה למעשי בנק ישראל. בכלל, השוק הישראלי נהנה מיוקרה של מקרו-כלכלה מצוין בתחומי הגרעון והחוב. לכן, אין זה פלא שהמניות שלנו עושות חיל לעומת חוצה לארץ. אזכיר שוב מה שאמרתי בפתיחה: תל-אביב 35 עולה יותר יפה ואסרטיבית מאשר תל אביב 90. וזה מראה לנו שהשחקנים המקומיים מעדיפים בינתיים סחורה קצת פחות ספקולטיבית. המון הצלחה לכולם!
בצד המוצהר כבר הבאתי בפניכם את העניינים הפשוטים של הקלה במחירי הסחורות, המשך שחרור החסמים בגלובליזציה, הרמז מצד הבנק הפדראלי לגבי מדיניות עליית הריבית (למי שלא זוכר: מעכשיו הם גם ייקחו בחשבון את מצב המשק והמצב השווקים, ולא רק את נתוני האינפלציה נטו). על כל אלו, יש להוסיף את העובדה שהחברות עדיין מדווחות על רווחיות לא רעה בכלל, כאשר ה-Guidance הוא הסובל העיקרי.
על הבסיס החיובי הזה, רוב האנליסטים עדיין לא התאימו עצמם לעתיד, ולא שינו את יעדי מחירי המניות. הם כנראה יעשו זאת כאשר הדיווחים בפועל יתחילו להתאים למה שאנו חושבים שיקרה בכלכלה האמיתית, דהיינו מיתון לא קטן. תוסיפו לכך את המצב העמוק של מכירות יתר שבו היינו בתחתית, באמצע יוני, ותקבלו המון סיבות לתקומה הדי מדהימה שאנו חוזים בה במדדים.
ומה בצד הנסתר של הדברים? ברור שאם זה צד מוסתר כל מה שאומר כאן הוא עניין יותר של דעה מאשר של עובדות מוכחות אבל הדעה הזו מבוססת על הרבה מאוד אינפורמציה של "מאחורי הקלעים" מהשווקים. זו שהציבור אינו מודע לקיומה, והעוסקת בעיקר בזרימת ההון, ובפסיכולוגיה אצל הקובעים בשוק. ובכן, העניין הוא די פשוט: למרות האינפלציה הגדולה, והמדיניות הקשוחה של הפד ושל בנקים מרכזיים אחרים, קיימת עדיין מנטאליות של "קניית תחתיות", ולא של "מכירת שיאים".
כאשר השוק היה בשיאו, בתחילת השנה, נלקחו המון הגנות על התיקים ועל הפוזיציות. וכך, הירידות הגדולות לא פגעו בצורה קשה מדי במנהלי הכספים. מרגע מסוים, הם כבר נמצאו עמוק בתחום המוגן, והמשך הירידות כבר לא היה משנה להם כל כך. זו הסיבה שלא ראינו שיאים של פאניקה במדדי הפחד, כמו ה-VIX ויחס ה-Put-Call. יחד עם זה, כאשר מניות נחתכות מ-50% ועד 80-90%, יש תחושה של הזדמנויות קנייה גדולות. כאלו שאסור לפספס.
כולם חיכו לרגע של הוכחת קיומה של התחתית, וזו הגיעה, כאשר בתחילת יולי וב-14-07 ראינו תחתית כפולה במדדים. תחתית כפולה שהייתה גבוהה מהתחתית העמוקה ביותר של ה-17-06. וכך, סביב ה-15-07, המצב היה כזה: כל הפסימיות כבר מוכלת בשוק, יש המון כסף שמחכה לנצל הזדמנויות קניה, ומסלול הריביות קרוב יותר לסיומו (על פי מטריצת היעדים) מאשר לתחילתו. הקפיץ השתחרר, והשוק החל את דרכו מעלה.
בהמשך, נדבר על המהירות והעוצמה של העליות האלו. אבל, בינתיים נאמר: כרגע, הרבה מאוד מניות נמצאות במחיר חסר, אם חושבים כמו מנהלי תיקים שלא רוצים לפספס את המגמה העולה. ומה לגבי השוק המקומי: כל מה שאמרתי עד כאן נכון אבל על סטרואידים. עם הבדל קטן: הפעם, תל-אביב 35 הרבה יותר אסרטיבי מאשר תל-אביב 90. מדוע? לא ניכנס לעומק הדברים אבל מספיק לומר שכאשר חוזרים לשוק, אחרי תקופה של פחד, מתחילים במניות הסולידיות, ובונים אט אט את התיאבון למניות היותר ספקולטיביות.
ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המדדים...
S&P500
אז מה היה לנו עד כה? חזרה מהוססת מהתחתית של 3640 ב-17-06, לכיוון דשדוש אופקי אשר הניח את הבסיס להמשך חיובי בעזרת תחתית מינורית כפולה סביב 3750. וכאשר הדשדוש הזה נפרץ כלפי מעלה, השחקנים פשוט לא הסתכלו אחורה. כרגע, המדד נמצא כפסע מלבדוק את השיא המינורי הקרוב והמשמעותי של סביב 4150-4200. זו סביבה יחסית קשה למעבר.
מדוע? קודם כל היא התנגדות היסטורית שהייתה פעם תמיכה היסטורית משמעותית. שנית, זו רמה עגולה. וברמות עגולות יש הרבה מאוד מכונות ואנשים שאוהבים לבוא ולעורר מהומה. שימו לב גם שהמומנטום מתחיל להראות סימנים של קניות יתר לא קטנים, הדורשים רגיעה ו"עיכול" מה שקרה עד כה. לפחות בצורה של הליכה אופקית בזמן, לתקופה קצרה.
הגבול התחתון של המבחן הזה הוא 3940-3900. במידה והמדד ירצה לרדת יותר מכך, האופטימיות לגבי התיקון העולה הנוכחי תקבל מכה לא קטנה. כלפי מעלה העניינים ברורים כשמש. מעבר מעל סביבת 4200 תכוון לשיא המינורי הבא, דהיינו זה של סביבת 4600, כאשר 4300 ו-4470 הן תחנות הביניים של ההתנגדויות הקרובות. בינתיים, המיתון שייגרם מפעילות הפד אינו מצליח להעכיר את האווירה. השאלה הגדולה היא עד מתי?
TA35
לגבי השוק שלנו העניין ממש מעניין. למה הוא כה מתלהב ביחס לחברו מחו"ל? שוחחנו על כך רבות בעבר אבל נאמר כאן רק שתי טענות סבירות בהחלט: הנזילות כאן נמוכה והשחקנים מוסדיים, זה דבר אחד, והשני הוא שהשווקים שלנו אינם מאוכלסים ביותר מדי חברות היי-טק שהיו למקור הסבל העיקרי של הירידות האחרונות.
סקטור הנדל"ן, המשפיע מאוד אצלנו, כולל סקטור התשתיות, הראו עמידות גדולה למעשי בנק ישראל. בכלל, השוק הישראלי נהנה מיוקרה של מקרו-כלכלה מצוין בתחומי הגרעון והחוב. לכן, אין זה פלא שהמניות שלנו עושות חיל לעומת חוצה לארץ. אזכיר שוב מה שאמרתי בפתיחה: תל-אביב 35 עולה יותר יפה ואסרטיבית מאשר תל אביב 90. וזה מראה לנו שהשחקנים המקומיים מעדיפים בינתיים סחורה קצת פחות ספקולטיבית. המון הצלחה לכולם!
