בית משפט השלום בקריות דחה ב-9 בנובמבר 2026 את טענת ההתיישנות שהעלתה עיריית טמרה בתביעה שהגישה נגדה הפניקס. העירייה טענה כי האירוע התרחש בשנת 2009, בעוד התביעה הוגשה רק ב-2026.
השופט שלמה מיכאל ארדמן בחן את תנאי הפוליסה וקבע כי עילת התביעה אינה מתגבשת לפני שהמבטחת משלמת לצד שלישי או נושאת בהוצאות שבגינן היא דורשת השתתפות עצמית. בפוליסה שנדונה נקבע כי השתתפות עצמית חלה גם על הוצאות חיצוניות, אף אם לא שולמו פיצויים.
במקרה הזה, התביעה הקודמת נגד הפניקס והעירייה נמחקה בינואר 2025, וההוצאות שמימנה הפניקס שולמו בשנים 2022 עד 2026. לפיכך, מועד האירוע לבדו לא הספיק לביסוס טענת ההתיישנות.
למבוטחים ולסוכנים, ההחלטה ממחישה מדוע בדיקת דרישה כזאת צריכה לכלול את תנאי הפוליסה, סוג ההוצאה ומועד תשלומה. גם סיום ההליך נגד המבוטח אינו מלמד בהכרח שלא נותרה השתתפות עצמית בגין הוצאותיו.
ההחלטה עוסקת בהתיישנות בלבד. היא אינה פסק דין המחייב את העירייה במלוא הסכום שנתבע, והוצאות ההחלטה ייבחנו בסיום ההליך.
תאד"מ 11155-06-26, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד עיריית טמרה.

הפניקס תוכל להמשיך בתביעת השתתפות עצמית / קרדיט: אילוסטרציה – AI








































